פרשת נח

לאחר שהעולם מתמלא חמס, התורה מספרת על אדם אחד שמוצא חן בעיני ה': נח.

נח מצווה לבנות תיבה ולהכניס אליה את משפחתו ואת בעלי החיים. המבול מכסה את הארץ, והתיבה הופכת למעין עולם קטן השומר על החיים בתוך החורבן.

אך סיפור המבול אינו מסתיים כאשר המים יורדים.

נח יוצא מן התיבה ובונה מזבח. הקב"ה כורת עמו ברית, והקשת בענן נעשית לאות הברית.

זהו רגע של התחלה חדשה.

אבל התורה אינה מציירת עולם מושלם. מיד לאחר מכן מופיעים סיפור שכרותו של נח ומגדל בבל.

כאילו התורה מבקשת לומר: גם לאחר מבול, האדם נשאר אדם.

העולם אינו נבנה מחדש משום שכל חולשותיו נעלמו. הוא נבנה מחדש משום שניתנת לאדם אפשרות להמשיך.

פרשת נח מעבירה אותנו מסיפור העולם אל סיפור האנושות.

הברית עם נח אינה רק הבטחה שלא יהיה עוד מבול באותה דרך. היא הופכת את הקשת לסמל של זיכרון: גם כאשר האדם רואה שמים אפורים, הוא יכול לזכור שהעולם נושא עמו הבטחה.