פרשת לך לך

"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך".

מעט מילים, אבל מהפכה שלמה.

אברהם מקבל ציווי לעזוב את המוכר וללכת אל הארץ אשר הקב"ה יראה לו.

אין לפניו מפה מפורטת.

אין מסלול מדויק.

יש אמונה.

פרשת לך לך היא הרגע שבו התורה מתחילה להתמקד בדמות שתהפוך לאב האומה.

אברהם מגיע לארץ, עובר בה, מקים מזבחות וממשיך במסע. הוא יורד למצרים בגלל הרעב, חוזר לארץ, ונפרד מלוט כדי למנוע מריבה.

בהמשך הוא נלחם במלכים, פוגש את מלכי־צדק ומקבל את ברית בין הבתרים.

הפרשה מספרת גם על שרה, הגר וישמעאל, ולבסוף על ברית המילה.

אברהם אינו מוצג כאדם היושב במקומו ומחכה שהעולם ישתנה.

הוא יוצא.

הוא הולך.

וההליכה עצמה נעשית חלק מזהותו.

אולי משום כך המילים "לך לך" נשמעות גם כיום כאילו הן פונות אל האדם הפרטי: יש רגעים שבהם כדי להגיע למקום שאליו אתה שייך, עליך להסכים לעזוב את המקום שבו היית.