פרשת ויקהל

משה מקהיל את העם.

עכשיו הגיע הזמן לבנות את המשכן.

העם מביא תרומות.

נשים וגברים משתתפים.

הזהב, הכסף, הנחושת והבדים נאספים.

עד כדי כך רבה התרומה שמשה נאלץ להודיע שאין צורך להביא עוד.

זהו רגע יוצא דופן.

המשכן אינו נבנה על ידי אדם אחד.

הוא נבנה על ידי ציבור.

כל אחד מביא את מה שהוא יכול.

כך הופכת "ויקהל" למילה משמעותית.

הקהילה אינה רק קבוצה של אנשים המתפללים יחד.

היא אנשים שמסוגלים לבנות יחד.

גם לאחר משבר העגל, העם מקבל הזדמנות ליצור.

הפעם לא עגל.

משכן.

לא תחליף לתורה.

אלא מקום שנועד להיות משכן לשכינה.