פרשת בא

המכות מגיעות אל סופן.

המכה האחרונה - מכת בכורות - עומדת לבוא.

בני ישראל מצווים לקחת את קרבן הפסח, להכין אותו ולאכול אותו בלילה מיוחד.

הדם על המשקוף הופך לסמל.

הלילה הזה אינו עוד לילה במצרים.

זהו ליל יציאה.

בחיפזון יוצאים בני ישראל מן הארץ, והבצק עדיין אינו מספיק להחמיץ.

מכאן מגיעה מצוות המצה.

אך פרשת בא אינה רק סיפור של מכה אחרונה.

היא עוסקת בזיכרון.

בני ישראל מצווים לזכור את היום הזה.

היציאה ממצרים אינה אמורה להישאר מאחור.

היא צריכה להיכנס ללוח השנה, לחינוך הילדים ולתודעה הלאומית.

הילד שישאל "מה העבודה הזאת לכם?" יקבל סיפור.

כך הופכת ההיסטוריה למסורת.

אירוע שהיה פעם נהפך לזיכרון שחוזר בכל שנה.